דני סופר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

בסיכומיו היום לא חלק ב"כ הנתבעות על החבות. לפיכך המחלוקת היא על הנזק בלבד.

רקע

1. התובע יליד 16.3.54, נפגע בתאונת דרכים מיום 11.4.02, עת רכב על קטנועו [להלן – "התאונה"]. התובע נחבל בתאונה בפניו ובכתפו הימנית – דומיננטית. כבר בחדר מיון של ביה"ח וולפסון התברר כי לתובע נגרם שבר עם תזוזה באקרומיון [כתף]. התובע טופל שמרנית, כתפו קובעה והושמה במתלה והוא שוחרר להמשך טיפול בקהילה.

2. ואולם השבר לא התאחה והתובע סבל מכאבים. על כן אושפז בין 22.1.03 ל – 24.1.03 בביה"ח וולפסון שם עבר ניתוח ארטרוסקופיה. בניתוח קובע השבר למקומו באמצעות חוטי מתכת. ביום 31.10.04 אושפז התובע בשנית עד ליום 4.11.04. גם הפעם עבר ארטרוסקופיה, במסגרתה נכרתו צלקות וזיזים והוסרו חוטי המתכת. התובע המשיך בטיפול בקהילה.

מומחה בית המשפט והנכות הרפואית

3. מומחה בית המשפט ד"ר פריטש בדק את התובע, הגיש חוות דעת וכן השיב על שאלות הבהרה מאת ב"כ התובע.

המומחה שלל נכות בעמ"ש מתני.

אשר לכתף, מצא דלדול דיפוזי קל של שריריה וכן הגבלה בהרמה ובסיבוב הפנימי הסופי, מה שמתיישב עם ממצאי הדימות, הן על מצב לאחר שבר והן לגבי קרע חלקי בגיד המסובב. על כן העמיד את נכותו של התובע על 5% לפי מחצית מסעיף 42 [1] ד' 1 לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956 [להלן – "התקנות"].

כמו כן מצא שינויים ניווניים בצילום צוואר וכן הגבלה בינונית בסיבוב ובהטיית הצוואר לימין. על כן העמיד את נכותו של התובע על 5% לפי "חלקיות" סעיף 37 [5] ב' לתקנות.

ולבסוף, הוסיף 2% בגין צלקות ניתוחיות עם רגישות מקומית, לפי "חלקיות" סעיף 75 [1] ב' לתקנות.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 11.55%.

4. המומחה קבע, על פי הערכה, תקופת אי כושר מלאה מיום התאונה [14.4.02] ועד ששה שבועות לאחר הוצאת חוטי המתכת [ב – 31.10.04], כלומר, עד 15.12.04, סה"כ כ - 32 חודשים.

5. כמו כן קבע כי התובע מתקשה בעבודה הקשורה בפעילות מעל לגובה הכתף ומאמצים עם ידיים פשוטות לפנים.

6. ב"כ התובע חלק על קביעות המומחה אך הסתפק במשלוח שאלות הבהרה ולא זימנו לחקירה.

בית המשפט אינו נוטה בשגרה להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. אך בהיותו הפוסק האחרון, רשאי ומחויב הוא להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי, אשר אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי לסטות ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה [ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פד"י מז (5) 170, 174], או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה [ע"א 1156/92 סגל נ' סגל [לא פורסם], ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך [לא פורסם] ועוד.

בסופו של יום, לא הצביע ב"כ התובע על טעות כלשהי בקביעות הרפואיות של המומחה ועל כן אין גם כל בסיס להתערבות בהן.

הנכות התפקודית

7. התובע עבד עובר לתאונה כשליח על קטנוע וכעובד אחזקה במשרד עו"ד חושן. שכרו החודשי הממוצע לשנת 2001 עמד על 2,568 ₪. שכרו החודשי ל – 5 חודשי עבודה בשנת התאונה 2002, עמד על 2,357 ₪. הסכומים כוללים נסיעות בסכום של 150 ₪ לחודש. הצמדת ממוצעים אלו להיום מביאה לסכום צנוע של כ - 3,200 ₪ [להלן – "השכר הקובע"].